קבוצת נשים 

אנחנו וגופנו: סיפור של אהבה שנאה. אנחנו חיות בתוך הגוף שלנו, ומנהלות אתו משא ומתן מורכב ומפותל, שכולל סוגיות של מיניות, צורה, בריאות, אוכל, ולעתים גם חמרים כימיים, וכל זה כדי למצוא את הדרך לחיות אתו. לחיות בתוכו. לעתים בשלום, לעתים בדטאנט, לעתים אין ברירה והמשא ומתן הופך מלחמה של ממש עם סכינים.

עד כמה גופך ואת ביחסים טובים? האם הוא נעים וגומל  על יחס מכבד? האם הוא מוצא חן בעיניך? האם את מוכנה לפגוש אותו במראה, או שאחרי המקלחת את ממהרת להתלבש? עד כמה היית רוצה שלגוף תהיה הרשות  להיות פתוח ונושם, ללב להיות פועם וחי, כדי ליהנות מן התנועה, מן המיניות?

האם נסגרנו בשלב מסוים בחיינו, כהגנה מפני כאב? עד כמה אנחנו עסוקות בהשוואה לאחרות, עד כמה היינו רוצות להרגיש בבית בתוך הגוף שלנו, בדיוק כמו שהוא? עד כמה היינו רוצות רשות פנימית, עמוקה, להתיחס אל הגוף שלנו כאל מיכל מיטיב, שראוי ליחס מכבד, וגומל לנו בהנאה?

עד המה לגוף שלי מותר להיות מיני? רזה? מלא? רך? עד כמה  אני זקוקה לאכילה הרגשית, לשכבות המגוננות של שומן, או שרירים, שלעתים ממסכים ולעתים מגנים על הנשיות שלנו? או שאנחנו מרעיבות את הגוף, מחנכות אותו, עד כמה מותר לו להיות רך, עגול, נזקק ונכנע? ולחילופין, חזק, תובע? 

האם הגוף הוא הגורל שלנו, או וגם הגאולה שלנו? לחיות בתוכו ולהחיות אותו?

אומרים שכדי לגדל ילדים צריך שבט שלם. את זה אנחנו כבר יודעות. אבל האם אנחנו מסכימות שגם כדי לגדול כאשה בעולמנו אנחנו זקוקות לשבט? שבט נשי, שבט של נשים אחיות. זאת ההזדמנות של הקבוצה הנוכחית: לגדל את עצמי במיכל נשי, מיטיב, של נשים שכמוני בדיוק מחפשות את הדרך להתקרקע אל תוך הגוף וקשר, ולעוף אל תוך מה שאנחנו יכולות להיות.

מנסיוני, קבוצה רב גילאית היא המיכל המיטיב ביותר לטיפול בסוגיות העמוקות של יחסנו עם גופנו, שהוא לעולם יחסנו עם עצמנו.

מוזמנות ליצור אתי קשר בטופס למטה.

רישום לקבוצה דורש ראיון מקדים 

מאמר על מיניות נשית באתר "פעימה" 

צור קשר